יומיים לפני הטיסה לארץ. הבטחתי לעצמי שאני אסכם. ניסיתי לסכם רק לעצמי, כי את מי זה בכלל מעניין כל הקשקושים האלה...
לא הצלחתי.
איזה תהפוכות, איזה שינויים, מה עבר בכלל בשנתיים האחרונות, שלא לדבר על החצי שנה האחרונה, שלא נזכיר את החודש האחרון. אני באמת שלא יודעת מאיפה להתחיל.
אולי נתחיל מהסוף. אז כן, זה הסוף של ההרפתקאה הזאת. יומיים לפני הטיסה לארץ. ואיך זה נגמר? בנתיים יש פה גשם ואני מצוננת או עם אלרגיות או לא יודעת מה, אולי חבלי פרידה? מונטריאול גם עצובה לראות אותי הולכת, אז השמיים בוכים בלי הפסקה.
מחר החתונה של בוו, או איך שאני נהנית לתאר את זה- פרק סיום העונה של הסדרה שאני חיה בה. כן, זה הפך מסרט לסדרה, אין מה לעשות, זה הגיל. עוד לא בחרתי מה ללבוש, וזה ממש סיפור פה. אם עד עכשיו לא הבנתי את משמעות הבדלי התרבויות, ההבדל בין שמלה פאנסית לפשוטה מידי הדגיש לי את זה עוד יותר.
אז מה היה לנו פה?
הספקתי לעשות טיול של סוף שליחות, שהאמת, מגיע לו פוסט משלו, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. אז בקצרה- יש לי המון כוסות צ'ייסרים חדשות: פורטלנד, סיאטל, וונקובר, פורטו ריקו! איזה טירוף, מלא נסיעות, מלא חוויות, מלא תמונות... אפילו הצלחתי להמאיס על עצמי את זה. שדות תעופה כבר לא מרגשים אותי. ואם נעשה חישוב מהיר, בממוצע הייתי פעם בחודש בטיול במקום אחר. אז כן, היו חודשים של קור ושעמום, והמון אוכל ולא המון תזוזה. אבל היו חודשים גם של סנואובורד, ושל מקומות חדשים ושל חוויות עם חברים.
אתמול שלחתי את הארגזים שלי, בזמן שהתפללתי לאלוהי האריזות, לאלוהי הארגזים, לאלוהי המשלוחים ולאלוהי הים. רק שיגיעו בשלום. זה אמנם רק דברים, אבל זה בערך 80% מכל הדברים שיש לי. אז בלי לפתוח פה ועם המון מחשבות חיוביות, נקווה שנראה אותם בריאים ושלמים והלוואי שאוכל לפרוק אותם כבר בדירה חדשה.
לא, עדיין אין לי מושג איפה אני הולכת לגור כנראה שתהיה תקופה אצל ההורים, אז בואו לבקר אותי במושב, אני מבטיחה איזה מיץ. בנתיים הספקתי להחליט שאני נרשמת ללימודים, להירשם ל3 אופציות שונות בשני מקומות שונים, והיד עוד נטויה. אז אני מניחה שהחניה הסופית שלי תהיה תלויה גם בזה. ובעבודה. אז כן, כל מי שמעוניין בנוכחותי בסביבתו הקרובה, מוזמן לעזור לי למצוא שם עבודה. תודה.
זהו, זה באמת נגמר. אני נפרדת לשלום ממונטריאול, מהפסטיבלים המגניבים שלה, מהאיזורים שפשוט כיף להסתובב בהם, מהאירופאיות האמריקאית שלה, מהצרפתית, מימי ראשון ללא עבודה, מסושי זול וטעים, מתחבורה ציבורית נוחה, מעבודה אדירה, מאנשים טובים שפגשתי בדרך ושלא יעלמו, מאנשים אחרים שפגשתי בדרך ושאני מקווה שיעלמו. שלום להבדלי השעות כשאני סתם רוצה להרים טלפון לחברה, שלום לגעגועים בלתי פוסקים שכמעט אין שום דבר שיכול להפסיק אותם, למזג האויר החורפי של פברואר, למזג האויר החורפי גם ביוני, לחומוס שאין בו חומוס, למס שמתווסף רק בעת התשלום ומביא לך את הסעיף.
בסך הכל, בהחלט היו שנתיים נהדרות. רגעי שיא ושפל, רגעים קשים ורגעים שסימנתי לעצמי לזכור אותם תחת הכותרת "רגעים קטנים של אושר". המון למידה, עצמית ועל אחרים, על יהדות, ציונות ומה שביניהם. צבירת חוויות, סימוני "וי" על דברים שתמיד רציתי לעשות ודברים שבחיים לא הייתי חושבת עליהם. השגת מטרות והשגת מטרות (אחד של מטרות שהגעתי אליהן ואחד של מטרות שאני מציבה לעצמי). עוד איזה כמה קילוגרמים עודפים ותחביב חדש בדמות ריצה 3 פעמים בשבוע (בבקשה להציק לי על זה, אני חייבת לא להישבר!)
אני לא יודעת אם אני רוצה עוד להרחיב, אני בטוחה שעומדים בפני כמה שבועות של איחוד מחודש עם משפחה וחברים, חלקם היו יותר מעורבים בשנתיים האחרונות, חלקם פחות. אני מתארת לעצמי שאחזור על סיפורים כמה פעמים, אז כדי לא לשעמם את עצמי אסיים פה.
רק לחייך ולנשום...
לא הצלחתי.
איזה תהפוכות, איזה שינויים, מה עבר בכלל בשנתיים האחרונות, שלא לדבר על החצי שנה האחרונה, שלא נזכיר את החודש האחרון. אני באמת שלא יודעת מאיפה להתחיל.
אולי נתחיל מהסוף. אז כן, זה הסוף של ההרפתקאה הזאת. יומיים לפני הטיסה לארץ. ואיך זה נגמר? בנתיים יש פה גשם ואני מצוננת או עם אלרגיות או לא יודעת מה, אולי חבלי פרידה? מונטריאול גם עצובה לראות אותי הולכת, אז השמיים בוכים בלי הפסקה.
מחר החתונה של בוו, או איך שאני נהנית לתאר את זה- פרק סיום העונה של הסדרה שאני חיה בה. כן, זה הפך מסרט לסדרה, אין מה לעשות, זה הגיל. עוד לא בחרתי מה ללבוש, וזה ממש סיפור פה. אם עד עכשיו לא הבנתי את משמעות הבדלי התרבויות, ההבדל בין שמלה פאנסית לפשוטה מידי הדגיש לי את זה עוד יותר.
אז מה היה לנו פה?
הספקתי לעשות טיול של סוף שליחות, שהאמת, מגיע לו פוסט משלו, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. אז בקצרה- יש לי המון כוסות צ'ייסרים חדשות: פורטלנד, סיאטל, וונקובר, פורטו ריקו! איזה טירוף, מלא נסיעות, מלא חוויות, מלא תמונות... אפילו הצלחתי להמאיס על עצמי את זה. שדות תעופה כבר לא מרגשים אותי. ואם נעשה חישוב מהיר, בממוצע הייתי פעם בחודש בטיול במקום אחר. אז כן, היו חודשים של קור ושעמום, והמון אוכל ולא המון תזוזה. אבל היו חודשים גם של סנואובורד, ושל מקומות חדשים ושל חוויות עם חברים.
אתמול שלחתי את הארגזים שלי, בזמן שהתפללתי לאלוהי האריזות, לאלוהי הארגזים, לאלוהי המשלוחים ולאלוהי הים. רק שיגיעו בשלום. זה אמנם רק דברים, אבל זה בערך 80% מכל הדברים שיש לי. אז בלי לפתוח פה ועם המון מחשבות חיוביות, נקווה שנראה אותם בריאים ושלמים והלוואי שאוכל לפרוק אותם כבר בדירה חדשה.
לא, עדיין אין לי מושג איפה אני הולכת לגור כנראה שתהיה תקופה אצל ההורים, אז בואו לבקר אותי במושב, אני מבטיחה איזה מיץ. בנתיים הספקתי להחליט שאני נרשמת ללימודים, להירשם ל3 אופציות שונות בשני מקומות שונים, והיד עוד נטויה. אז אני מניחה שהחניה הסופית שלי תהיה תלויה גם בזה. ובעבודה. אז כן, כל מי שמעוניין בנוכחותי בסביבתו הקרובה, מוזמן לעזור לי למצוא שם עבודה. תודה.
זהו, זה באמת נגמר. אני נפרדת לשלום ממונטריאול, מהפסטיבלים המגניבים שלה, מהאיזורים שפשוט כיף להסתובב בהם, מהאירופאיות האמריקאית שלה, מהצרפתית, מימי ראשון ללא עבודה, מסושי זול וטעים, מתחבורה ציבורית נוחה, מעבודה אדירה, מאנשים טובים שפגשתי בדרך ושלא יעלמו, מאנשים אחרים שפגשתי בדרך ושאני מקווה שיעלמו. שלום להבדלי השעות כשאני סתם רוצה להרים טלפון לחברה, שלום לגעגועים בלתי פוסקים שכמעט אין שום דבר שיכול להפסיק אותם, למזג האויר החורפי של פברואר, למזג האויר החורפי גם ביוני, לחומוס שאין בו חומוס, למס שמתווסף רק בעת התשלום ומביא לך את הסעיף.
בסך הכל, בהחלט היו שנתיים נהדרות. רגעי שיא ושפל, רגעים קשים ורגעים שסימנתי לעצמי לזכור אותם תחת הכותרת "רגעים קטנים של אושר". המון למידה, עצמית ועל אחרים, על יהדות, ציונות ומה שביניהם. צבירת חוויות, סימוני "וי" על דברים שתמיד רציתי לעשות ודברים שבחיים לא הייתי חושבת עליהם. השגת מטרות והשגת מטרות (אחד של מטרות שהגעתי אליהן ואחד של מטרות שאני מציבה לעצמי). עוד איזה כמה קילוגרמים עודפים ותחביב חדש בדמות ריצה 3 פעמים בשבוע (בבקשה להציק לי על זה, אני חייבת לא להישבר!)
אני לא יודעת אם אני רוצה עוד להרחיב, אני בטוחה שעומדים בפני כמה שבועות של איחוד מחודש עם משפחה וחברים, חלקם היו יותר מעורבים בשנתיים האחרונות, חלקם פחות. אני מתארת לעצמי שאחזור על סיפורים כמה פעמים, אז כדי לא לשעמם את עצמי אסיים פה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה