שקט!
כמה רעש יש פה!
אם יש חיסרון אחד לקיץ במונטריאול זה העובדה שהם מנצלים את זה לא רק לטיולים- פסטיבלים- הופעות- וכיף אלא גם לשיפוצים. כל הזמן משפצים ובונים. כי מתי הם יעשו את זה? כשקר? לא. הם יקחו את כל היופי הזה והשלווה והמזג אויר הנעים ויחפרו לי בראש בכל פינה שאני הולכת. מתפוצץ לי הראש ונדמה שיש לי הלמניה מעל הראש שנוחתת עם כל צעד שאני עושה.
מי בכלל המציא את הרעש המעצבן של משאיות שנוסעות אחורה. (אז מה אם זה תפס כרעש ממש מצחיק אצל אסי וגורי).
מול הדירה שלי בונים בנין חדש, ליד המשרד משפצים איזה חניון ובכל פינה אפשרית מגרדים כבישים ויוצקים אותם מחדש.
אני צריכה מנוחה, אני צריכה קצת שקט. כל הזמן אני מתרוצצת. לא שאני מתלוננת, (אני מרגישה אבל גדול מתקרב להמשך המשפט) אבל, מאז שטסתי הספקתי להיות סופ"ש בניו יורק, שבוע בסינט לואיס ו4 ימים בטורונטו. ט-י-ר-ו-ף!מכנס לחברים לכנס לחברים. תכל'ס היה כיף :) ולא נשכח להזכיר שגם פה כיף ומסיבות ושמח.
אבל עכשיו רק בא לי קצת לנחות במקום. וזה לא הולך לקרות בקרוב.
אני לא בטוחה שיהיה לי זמן למנות את כל הדברים שמתעדים להגיע בשבועות הקרובים, אבל זה מתחיל בפעילויות פתיחת שנה, ממשיך לשבתון מנהיגות, ואז חגים שבהם בכלל הולך להיות שאנניגנס!
כל מה שאני יכול לומר הוא שמזל שזאת השנה השניה שלי. ואני הרבה יותר בטוחה בעצמי, אני יודעת מה לעשות ואני מנצלת את הקשרים שכבר יש לי להתקדם בתכנונים. זה הרבה יותר קל להיות שנה שניה. מעבר לנינוחות במשרד ולזה שאני כבר מכירה ימבה סטודנטים, אפילו הצרפתית כבר לא ממש מפחידה אותי. הנה, היום עניתי no, merci כששאלו אותי אם אני רוצה שקית בסופר!מחר אני נוסעת לטבע קצת עם ניר וגלית. מקווה שכשאחזור יהיו המון תמונות וקצת פחות רעש מסביב. ואולי פשוט אני שומעת את הרעש חזק כל כך כי הווליום שלי עוד נמוך. אז הגיע הזמן להגביר אותו ולחזור בפול פאוור. אולי בעצם לא מלא עד הסוף, כי כשמגבירים יותר מידי תמיד יש רעש מעצבן של הרמקולים.
בכל מקרה עדיין חושבת שעשיתי את ההחלטה הנכונה לי לחזור לעוד שנה. אז אני מחייכת. ומקווה שגם אתם, מקבלים את השבת בחיוך.
עד הפעם הבאה...
