אמא'לה! עוד פחות מחודשיים אני בבית!
איזה קטע, שפתאום שזה מתקרב זה מלחיץ. אני כמובן, מאוד מוכנה לחזור, מאוד מתגעגעת.. אבל פתאום כל הדברים שעיצבנו ונמאס לי מהם נראים טובים. ואיך אני אתגעגע לימים קפואים, ולחוסר שיתוף פעולה מסטודנטים, וללילות בודדים, ואני אפילו לא מצליחה לחשוב על כל הדברים שהתלוננתי עליהם.
הלחץ בעבודה נגמר. יום העצמאות היה ממש נחמד הרגשתי שאני נפרדת מהעבודה. מהסטודנטים, מהארגונים, מקניות לפני, מנקיונות... רק עוד לא מהצוות כי בכל זאת יש לי פה עוד חודש.
אז חודש שלם של סגירות, מילוי כל מיני טפסים, תיקי חפיפה ודו"חות מייגעים. אבל בסך הכל זה כיף לסכם ולראות מה היה פה לאורך כל השנה. גם עם התלונות, בסוף חוץ מהחיים המשוגעים שעשיתי מחוץ לעבודה, לא ממש סבלתי. איפה אני אמצא מקום עבודה שזורם עם הבעייתיות בוקר שלי?
אז עשיתי סרטון פרידה מהצוות והסטודנטים, אני מתכננת סרטון סיכום גם לחוויות מחוץ, בכל זאת זה היה חלק משמעותי (מאוד) בכל מה שעברתי פה.
ומה הלאה. אני כבר מתחילה לחשוב על מה יהיה כשאחזור לארץ. במה אעבוד, איפה אגור, איזה ספורט יחליף את הסנואובורד... אבל משתדלת לא להילחץ מזה. אני אסתדר בכל מקרה. אז כן, אני מתחילה לשלוח קורות חיים ולחפש משרות מעניינות. אבל תכל'ס, לא אכפת לי לחזור ולבלות קצת, להשלים פערים, לנוח, להשתזף, לאכול טוב. קצת עם המשפוחה, קצת עם חברים, קצת בים, קצת בבית. ואם אני ממש ממש נתקעת, תמיד יש לי את המקצוע שלי, ברמנית!
יאללה, מתחילים לספור לאחור על אמת. ובחיוך!!
איזה קטע, שפתאום שזה מתקרב זה מלחיץ. אני כמובן, מאוד מוכנה לחזור, מאוד מתגעגעת.. אבל פתאום כל הדברים שעיצבנו ונמאס לי מהם נראים טובים. ואיך אני אתגעגע לימים קפואים, ולחוסר שיתוף פעולה מסטודנטים, וללילות בודדים, ואני אפילו לא מצליחה לחשוב על כל הדברים שהתלוננתי עליהם.
הלחץ בעבודה נגמר. יום העצמאות היה ממש נחמד הרגשתי שאני נפרדת מהעבודה. מהסטודנטים, מהארגונים, מקניות לפני, מנקיונות... רק עוד לא מהצוות כי בכל זאת יש לי פה עוד חודש.
אז חודש שלם של סגירות, מילוי כל מיני טפסים, תיקי חפיפה ודו"חות מייגעים. אבל בסך הכל זה כיף לסכם ולראות מה היה פה לאורך כל השנה. גם עם התלונות, בסוף חוץ מהחיים המשוגעים שעשיתי מחוץ לעבודה, לא ממש סבלתי. איפה אני אמצא מקום עבודה שזורם עם הבעייתיות בוקר שלי?
אז עשיתי סרטון פרידה מהצוות והסטודנטים, אני מתכננת סרטון סיכום גם לחוויות מחוץ, בכל זאת זה היה חלק משמעותי (מאוד) בכל מה שעברתי פה.
ומה הלאה. אני כבר מתחילה לחשוב על מה יהיה כשאחזור לארץ. במה אעבוד, איפה אגור, איזה ספורט יחליף את הסנואובורד... אבל משתדלת לא להילחץ מזה. אני אסתדר בכל מקרה. אז כן, אני מתחילה לשלוח קורות חיים ולחפש משרות מעניינות. אבל תכל'ס, לא אכפת לי לחזור ולבלות קצת, להשלים פערים, לנוח, להשתזף, לאכול טוב. קצת עם המשפוחה, קצת עם חברים, קצת בים, קצת בבית. ואם אני ממש ממש נתקעת, תמיד יש לי את המקצוע שלי, ברמנית!
יאללה, מתחילים לספור לאחור על אמת. ובחיוך!!
