איך מכניסים שנתיים לתוך ארגזים?
פיזית, באמת אני שואלת.
כל כך קשה לי להביא את עצמי לקחת דברים ולשים אותם בתוך ארגז. ולמה בעצם? זה מקדם אותי עוד צעד אחד קדימה לכיוון הבית. אבל זה נורא.
בסך הכל זה מתחיל מלהחליט. מה נשאר איתי פה לחודש וחצי הקרוב, עם מה אני נוסעת לטייל, מה אני שולחת חזרה ומה לא השתמשתי בו כבר יותר משנה ולכן אין סיבה להשאיר אותו.
הבעיה עם האחרון זה בעיקר בגדי הקיץ. לא לבשתי אותם בערך שנה. אז הרבה מהם, אני פשוט לא זוכרת אם אני רוצה או לא.
חוץ מ3 זוגות מכנסיים, שכבר נכנסו לארגז התרומה מהסיבה הפשוטה: ה-ם-ל-א-ע-ו-ל-י-ם-ע-ל-י!!!
כן, זהו, הדבר שחששתי ממנו קרה, עליתי מידה. ואני לא אומרת את זה כדי לקבל תגובות כמו "מה פתאום" ו"את נראית נהדר" (למרות שתגובות כאלה תמיד נחמד לשמוע)... אלא פשוטו כמשמעו, עליתי מידה ומה שזה אומר....
לא, לא צריך להתחיל לעשות כושר ולשמור מה אני אוכלת (כן, זה הפתרון הנכון)
אלא- SHOPPING!!!
אז כבר הצטיידתי בפחות 200$ בה' ומ' ועכשיו אני מחכה למזג אויר נעים כדי להשתמש בהם. כמובן שבנתיים חזרו העננים אבל אני מאוד מקווה ששלג אני כבר לא אראה השנה. וכן, הרכש החדש שאמור להחליף את הסנואובורד, סקייטבורד!! אין ספק שאני מרגישה מגניבה הרבה יותר כשאני הולכת איתו ביד, אבל אני גם משתפרת בלהחליק עליו ולא ממנו.
אז איפה הייתי? ארגזים, אריזה.
בכל מקרה, כן, קשה להחליט וקשה כי זה אומר סוף תקופה. וזה כבר הרבה זמן מרגיש סוף תקופה. אז יש לי זמן לחפור בזה. אבל במקום לחפור ולהגיע למסקנות אני סתם מותשת ומדחיקה את מה שאני באמת צריכה לעשות. אז אני יוצאת החוצה או רואה טלויזיה ומתחילה לארוז ושמה שני סוודרים בארגז ונזכרת שעוד מעט יהיו פה אורחים אז אולי לא נעים כל כך לשבת עם ארגזים?
קיצר , פורקרסינייטינג ביג טיים.
אז מה באמת הבעיה? למה אני לא אורזת?
זה מפחיד.
זה מלחיץ.
ואני הראשונה שמטיפה לא לפחד ולא להילחץ. אבל קל לתת עצות מאשר לפעול לפיהן.
אולי בגלל זה אני מדחיקה, כי יש שאלות שעוד לא רלוונטיות לי. כי בארץ לא חושבים כל כך רחוק קדימה, כי יש לי עוד חוויות לסיים איתן פה, כי ה"אני רוצה להיות שם" שלי לא באמת עבר...
אני מקווה שתהיה לי חזרה קלה אבל בנתיים יש לי עוד דברים לדאוג להם. בין השאר חופשה בפורטו ריקו וטיול לחוף המערבי, כמה חתונות ובעיקר - אריזה.
עוד ארגז מתמלא ואני שואלת את עצמי כמה ארגזים צריך כדי לדחוס שנתיים? ומסתבר שלא יותר מידי. אבל כבר עשיתי את השינויים הדרושים למשלוח בים ולא באוויר ולקחתי ארגזים גדולים יותר. מה זה משנה? העיקר שתוך יומיים שלושה (שבוע) הארגזים יישלחו. מתישהו הם גם יגיעו, נקווה שאוכל להעביר אותם ישירות למיקום סופי (לפחות לזמן הקרוב) ונתחיל את השלב הבא.
אז אחזור לארגזים, אני באמת לא צריכה כל כך הרבה דברים כרגע. נשימה עמוקה ו.. אוי, בדיוק התחיל פרק חדש של סימפסון... :)
ובכלל לא כתבתי על המסיבה הפאנסי פאנסי המגניבה שהייתי בה
או על איך אנחנו מעבירים את פגישות ימי שישי במשרד
פיזית, באמת אני שואלת.
כל כך קשה לי להביא את עצמי לקחת דברים ולשים אותם בתוך ארגז. ולמה בעצם? זה מקדם אותי עוד צעד אחד קדימה לכיוון הבית. אבל זה נורא.
בסך הכל זה מתחיל מלהחליט. מה נשאר איתי פה לחודש וחצי הקרוב, עם מה אני נוסעת לטייל, מה אני שולחת חזרה ומה לא השתמשתי בו כבר יותר משנה ולכן אין סיבה להשאיר אותו.
הבעיה עם האחרון זה בעיקר בגדי הקיץ. לא לבשתי אותם בערך שנה. אז הרבה מהם, אני פשוט לא זוכרת אם אני רוצה או לא.
חוץ מ3 זוגות מכנסיים, שכבר נכנסו לארגז התרומה מהסיבה הפשוטה: ה-ם-ל-א-ע-ו-ל-י-ם-ע-ל-י!!!
כן, זהו, הדבר שחששתי ממנו קרה, עליתי מידה. ואני לא אומרת את זה כדי לקבל תגובות כמו "מה פתאום" ו"את נראית נהדר" (למרות שתגובות כאלה תמיד נחמד לשמוע)... אלא פשוטו כמשמעו, עליתי מידה ומה שזה אומר....
לא, לא צריך להתחיל לעשות כושר ולשמור מה אני אוכלת (כן, זה הפתרון הנכון)
אלא- SHOPPING!!!
אז כבר הצטיידתי בפחות 200$ בה' ומ' ועכשיו אני מחכה למזג אויר נעים כדי להשתמש בהם. כמובן שבנתיים חזרו העננים אבל אני מאוד מקווה ששלג אני כבר לא אראה השנה. וכן, הרכש החדש שאמור להחליף את הסנואובורד, סקייטבורד!! אין ספק שאני מרגישה מגניבה הרבה יותר כשאני הולכת איתו ביד, אבל אני גם משתפרת בלהחליק עליו ולא ממנו.
אז איפה הייתי? ארגזים, אריזה.
בכל מקרה, כן, קשה להחליט וקשה כי זה אומר סוף תקופה. וזה כבר הרבה זמן מרגיש סוף תקופה. אז יש לי זמן לחפור בזה. אבל במקום לחפור ולהגיע למסקנות אני סתם מותשת ומדחיקה את מה שאני באמת צריכה לעשות. אז אני יוצאת החוצה או רואה טלויזיה ומתחילה לארוז ושמה שני סוודרים בארגז ונזכרת שעוד מעט יהיו פה אורחים אז אולי לא נעים כל כך לשבת עם ארגזים?
קיצר , פורקרסינייטינג ביג טיים.
אז מה באמת הבעיה? למה אני לא אורזת?
זה מפחיד.
זה מלחיץ.
ואני הראשונה שמטיפה לא לפחד ולא להילחץ. אבל קל לתת עצות מאשר לפעול לפיהן.
אולי בגלל זה אני מדחיקה, כי יש שאלות שעוד לא רלוונטיות לי. כי בארץ לא חושבים כל כך רחוק קדימה, כי יש לי עוד חוויות לסיים איתן פה, כי ה"אני רוצה להיות שם" שלי לא באמת עבר...
אני מקווה שתהיה לי חזרה קלה אבל בנתיים יש לי עוד דברים לדאוג להם. בין השאר חופשה בפורטו ריקו וטיול לחוף המערבי, כמה חתונות ובעיקר - אריזה.
עוד ארגז מתמלא ואני שואלת את עצמי כמה ארגזים צריך כדי לדחוס שנתיים? ומסתבר שלא יותר מידי. אבל כבר עשיתי את השינויים הדרושים למשלוח בים ולא באוויר ולקחתי ארגזים גדולים יותר. מה זה משנה? העיקר שתוך יומיים שלושה (שבוע) הארגזים יישלחו. מתישהו הם גם יגיעו, נקווה שאוכל להעביר אותם ישירות למיקום סופי (לפחות לזמן הקרוב) ונתחיל את השלב הבא.
אז אחזור לארגזים, אני באמת לא צריכה כל כך הרבה דברים כרגע. נשימה עמוקה ו.. אוי, בדיוק התחיל פרק חדש של סימפסון... :)
ובכלל לא כתבתי על המסיבה הפאנסי פאנסי המגניבה שהייתי בה
או על איך אנחנו מעבירים את פגישות ימי שישי במשרד
או על איך עשיתי עוגת תותים ממש טעימה למרות שהחלטתי שאני מפסיקה לבשל...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה